מאלף ועד יוד

בחודשים אלול ותשרי, אני מתכונן לקראת השנה החדשה, פותח, שואל, מחפש, ומנסה לחשוף את הקורים העדינים המחברים את העליונים לתחתונים. רוצה לשפר, ליישב, לשוב, לחזק, לקרב, להיטיב.
בראש השנה אני מבקש לעשות חשבון נפש לעצמי. הדאגה מתגנבת ללב, הרי אתייצב מול הפרותי, חוסר דיוקי, האם טוב יהיה לי לחטט בעומסים?
ופותח מרחב, קורא את שיעורי ומלאכותי משנת תשע”ה, מתמקד ביש, בטוב היחסי ובטוב שברצוני לחזק.
סופג, נזכר, מתרגש ומתעורר, אל מול החכמה וההבנות שהמתינו לי בסבלנות אין קץ. שערי שפע שהוצגו בפני על ידי שליח מואר, ליבי שמח על הזכויות והעמל המבורך.
בערב יום הדין, אני ניצב אל מול הרשימה שהכנתי, מתומצתת, מצומצמת, של הנותר להשלמה. באהבה ביראה ובתקווה.
ובתפילת מוסף של ראש השנה עוזרים בעדי, תקיעות השופר מרוממות את הנפש ושליח הציבור מתחבר ומחבר אותי ברגש ובעצמה.
“הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ
נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל
בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ
עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי”
הרשימה שהכנתי מתמוססת לתוך הנפש ואני נוכח, מרומם, טובל באור, שרוי בתוך קרע בזמן בו נעלמים המימדים הגשמיים, אני כלום והכֹּל.
נרגש ונכון, אני יוצא שמח ומלא אנרגיה טובה לימים שבין כסה לעשור.
וביום כיפור, היום הלבן, היום הקדוש, יום הטיהור, כל התחושות שלי מתחדדות, הנימים נחשפים, זו יממה של חסד ושל התעלות. אני הולך ברחוב והקדושה מורגשת בכל.
בשעות התפילה הארוכות, אני מתחנן ומבקש להתחבר לסליחה, למחילה ולכפרה, אבל לא מצליח. אני רוצה יתר על המידה ולא מצליח לשחרר את האחיזה. אבל אני עדין כאן, מרגיש את תדר הקדושה חד וברור.
היכל התפילה מלא מפה לפה, ים של טליתות לבנות וכולם שרים מעומק הלב והנשמה. בחוץ עומדים אנשים שבאו לשמוע ולהרגיש, ארבעת המינים בתפארתם, ראשם בחלונות מקשיבים לנעילה. האויר מזמזם באנרגיה של קדושה וטהרה. נשמת ישראל מהדהדת בסיבי נפשי.
בקצה קצהו של היום, אני מצטרף לשירה האדירה שמשחררת אותי ומגרשת את השכל שמפריע.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ”
ושוב עוזרים בעדי, ואני מתחבר בסערה שמטלטלת את הגוף והנפש. צמרמורת מכף רגל ועד ראש, והתעלות ושמחה ואהבה ואור שרב לי מלהכיל. השירה והמילים נטמעו והם זימרתה של הנפש.
אני כותב את המלאכה שלושה ימים אחרי יום כיפור, ועדיין מרגיש את הדהודי הקדושה, מלא באנרגיית חיים ובשמחה שקטה ועמוקה, בשלום.
מתרגש ומתכונן לשנה חדשה הבאה עלינו לטובה, תשע”ו של לימוד, התקרבות וחסד.