מחיצה

השבוע קרה משהו מעניין. היינו אצל ההורים שלי ובזמן ארוחת הערב שמתי לב למשהו שמאוד הרגיז אותי. מייד אח”כ אשתי בקשה משהו ועניתי לה בגסות, לפני כולם. מיד הבנתי שטעיתי וראיתי שהדבר נרשם. היה ברור לי שזה יעלה מתישהו בקרוב. ואכן למחרת זה עלה: “מה פתאום אתה מדבר אלי כך, ועוד לפני כולם”. הייתי מוכן ומיד עניתי לה “זה בכלל לא קשור אליך”. “לא מעניין אותי” היתה תשובתה, ולזה עניתי לה “זה דווקא כן חשוב, כי באמת זה לא קשור אלייך. הייתי עצבני על משהו אחר ואת פשוט הופעת מייד אחרי וזה יצא עליך, זה הכל”. וזהו, לא אמרתי יותר כלום.

זה לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה, בדרך כלל ההתנהלות היא: אני מבקש סליחה, מסביר, ומתרץ, והיא לא מקבלת, כועסת, ואולי נעלבת, ואחרי מספר ימים זה מתמוסס. ובצורה מדהימה ובניגוד לכל הפעמים בעבר, הפעם זה כן עבד. לא היה כעס, לא היתה העלבות והמשכנו בחיינו הנעימים.

להבנתי מה שקרה פה זה מחיצה. אני הייתי מוכן ולכן לא התערבבתי בכעס שלה ועניתי ממקום של רוגע, ממקום של אמת, וסיפרתי לה מה קרה אצלי. בנוסף לכך נראה לי שההסבר שנתתי נתן לה אפשרות לבנות מחיצה משלה. אפשרות להבין שההתנהגות שלי לא היתה מכוונת כלפיה ולכן היא יכולה לקבל את זה ללא מסר השלילי.