מחשבה יוצרת מציאות?

באחד השיעורים חבר העלה לדיון את המשפט המוכר “מחשבה יוצרת מציאות”.
מאז השיעור ההוא, אני מנסה להבין אם יש בו אמת או לא.
בפשט, אם מתייחסים למציאות חיצונית, הוא נראה כלא נכון. אין קשר ישיר בין מחשבותי לבין המציאות שמתרחשת לפי חוקיות משל עצמה.
אבל מה לגבי “מחשבה יוצרת מציאות פנימית”? 
אמר רבי נחמן: "אדם נמצא במקום בו מחשבותיו נמצאות, וודא שמחשבותיך יהיו במקום בו תרצה להיות”
המחשבות שלי הן פנימיות ולפיכך יכולות ליצור מציאות פנימית. אם מחשבותי ממהות, מוכוונות ומונהגות מהכרת הטוב, אז אני נוכח ופועל מכוח המהות. לצערי, אני גם יכול לכוון את מחשבותי לשדה הדימיון, לתת להן להיות מושפעות מעומסים ומפחדים, ואז מציאותי הפנימית עמוסה, אינני נוכח ופעולותי אינן מהותיות. לכן המציאות הפנימית שלי היא תולדה של אופן החשיבה שלי. 
אבל, ישנו רובד נוסף, שקשור למציאות חיצונית. אם מחשבותי מוארות מהכרת הטוב, אז אני נוכח ופועל מכוח המהות, ויש לי השפעה על עצמי, על הסובבים, וגם על מתרחשים. ואם יש לי השפעה על מתרחשים, מדובר כבר במציאות חיצונית. כלומר, החשיבה האישית שלי אכן עשויה להשפיע על המציאות. 
מורתנו ימימה אמרה "ברגע שישנה צִיפִייה מהאני הגשמי ולא עצמיותך הפנימית פנימה מעצמיותה, אז ההסתכלות שונה וכל אשר קורה מסביבך” 
הרובד הנסתר נמצא ב- “כל אשר קורה סביבך”. אם המחשבה שלי נובעת מציפייה לטוב ומהכרת הטוב, עשייתי תהיה בהתאם, ואז מה שיקרה סביבי ישתנה, המתרחשים סביבי ישתנו.
למחשבות טובות יש יכולת ליצור מציאות!
זו הבנה יישומית ועוצמתית עם מוקש קטן – המחשבות הטובות שלי נדרשות לעמוד בפני עצמן, להיות אמיתיות ומהותיות, נקיות מרצון לשנות את המציאות.