הדיאלוג
הדיאלוג
שומעת? מקשיבה? אני פה בפנים
שומעת? מקשיבה? – אין קול ואין עונה
הרעש מחריש אוזניים, אני עצמי לא בטוח שאני פה,
הכל עמוס פה, המחשבות מתרוצצות, מבקרות, שופטות,
פוחדות, מרעישות.
להבהיל את הפחד, לא להסתכל אליו, עליו.
שומעת? מקשיבה? אני פה בפנים
הפוגה שקטה……….
– שומעת! מקשיבה!
הקשיבי! אני פה בפנים, הקשיבי שנייה קטנה!
מרוב רעש את לא שומעת כלום, איך אפשר לחיות ככה?
-איך ככה?
ככה בעומס, ככה בפחד, היסוס, חמדנות, רחמים עצמיים,
חוסר שביעות רצון!
-רחמים עצמיים?
את לא שומעת את הרחמים העצמיים? כן, רחמים
אין לי, לא נתנו לי, לקחו לי, לא יכולה יותר, ניסיתי הכל.
ילדה, כל אלה הם עומסים של רחמים עצמיים
-אז מה עושים?
מקשיבים בהכרה, ואז ״ את שחסר לך תתני״
– ומה עושים עם השאר? כל מה שאמרת?
השאר? גם הם עומסים, הם שייכים לרישומים של הילדה, ילדה.
לחוסר ההבנה של הילדה, של מה שרשמה בילדותה.
-אז מה עושים?
תקשיבי להכרתך תראי מה שם, יש שם אמת פנימית שיודעת,
יש שם אור גדול שמביא לשמחה גדולה יותר, ששמחה.
-אז למה אני לא שומעת את כל זה?
כי את לא מספיק מקשיבה בהכרה.
– להקשיב למי?
להקשיב לאמת הפנימית, זאת האמת שנמצאת, יודעת, מכירה.
פשוט לחזור אליה, לא לתת לרעש לנהל אותך
תתעלי, ותתפתחי מעליו, מעל הרעש, שם תקשיבי,
ואז תשמעי את האמת הפשוטה הנקייה
– באמת? זה אפשרי?
בטח ילדה, זה אפשרי
שומעת? מקשיבה? אני פה בפנים
-שומעת! מקשיבה! לא לצעוק!