שליטה והשפעה

“אין לי שליטה במציאות, מעולם לא היתה לי שליטה במציאות, אין סימן שעומדת להיות לי שליטה במציאות, אין לי צורך בשליטה במציאות”
בשיעורים, אנחנו דנים במשפט בהתייחס לאמונה שאין לי כל שליטה במתרחש החיצוני, המציאות קורית ואני רק יכול לנסות להשפיע.
האם המשפט הזה יכול להתאים גם פנימה לנפש?
במתרחשים שחוויתי,ניסיתי לשלוט על מתרחשים פנימיים ונכשלתי פעם אחר פעם.
מול המתרחשים עולים עומסים, פועלים אוטומטים. אם אני מנסה לשלוט בהר הגעש הפנימי, הטמפרטורה רק עולה, עוד עומסים עולים, מכוונים את הכעס והדחייה כלפי עצמי פנימה, סותרים מהות.
השליטה לא עובדת לי.
בהדרגה אני מבין שבדומה למתרחש החיצוני, גם על המתרחש הפנימי אין לי צורך בשליטה.
על המתרחש הפנימי אני מבקש להשפיע.
למה להשפיע?
כי לשלוט, זו עשייה ממוקדת תוצאה בדרך של כפייה. הניסיונות לשליטה אינם באים ממקום של מהות, אלא של עומסים, כעס, שיפוט, לחץ. בשליטה האגו הוא המלך.
התחליף לשליטה היא ההשפעה – נתינה מידתית ללא אחיזה בתוצאה, העברת טוב ושפע שזכיתי לקבל. הניסיון להשפיע בא ממקום של מהות, של אהבה, של הכרת הטוב.
אז איך זה עובד פנימה?
לא תמיד אני מבחין בהפרה, אבל אם עולים אצלי תדר של לחץ ושל רצון מיידי להבין מה קורה, אז אני מזהה שאני מנסה לשלוט פנימה.
אחרי ההבנה שאני מנסה לשלוט, אני מהרהר באמונה שהזמן הנכון לראיית והבנת השיעור עוד יגיע, ולכשהוא יגיע אדע ואפעל ממהות. לעיתים זה מצליח, ואז אני פותח מרחב להשפעה.
לתת לעצמי אהבה, אורך רוח, לקבל עצמי ולהמתין, להחזיר יציבות למערכת.
עבורי ההמתנה היא כלי חשוב בשעת עומס. ההמתנה היא נתינה לעצמי, אני לא יודע כמה זמן היא תארך, מתי או אם בכלל תהיה תוצאה.
אני ממתין מתוך מקום של קבלת המציאות וקבלה עצמית והסכמת הלב שכך זה עכשיו.
אוהב פנימה, קשוב, נוכח, מאמין.