קוים לדמותה של ימימה
המורה והמרפאה הרוחנית ימימה ז"ל מאת: חדוה בר עם, מדריכת חשיבה הכרתית מוסמכת, למדה ישירות אצל ימימה 9 שנים.
תארו לעצמכם שאתם פוגשים אדם מן היישוב ולאחר שיחה קצרה על הא ועל דא הוא מספר לכם שהייתה לו "התגלות" ושביקשו ממנו להתחיל ללמד ולרפא אנשים בכוח האור ושלא ידאג, הוא יקבל את כל אשר יצטרך לו לצורך מילוי שליחותו.
קרוב לוודאי שהייתם מרימים גבה ונמנעים מלספר לו את חוות דעתכם עליו באותו רגע..
למרבה הפלא, אתם פוגשים אדם זה לאחר מספר חודשים, ולהפתעתכם הוא שכר בית במקום מרכזי וללא פרסום מכל סוג שהוא, הבית מלא קבוצות של לומדים בכל ימות השבוע: לימודי בקר, לימודי ערב, ולפעמים שלוש או ארבע קבוצות לומדות ביום.
מי הם המורים במקום משגשג זה? אדם אחד. זה שדיבר אתכם…
בעקבות עזרה שהגישה ימימה אביטל ז"ל לאחד משכניה בתחילת דרכה, התחילה להתפרסם כבעלת כוחות מיוחדים ואנשים החלו מתאספים סביבה לשמוע את משנתה ולקבל ריפוי.
חדר הטיפולים לא כלל מכשור רפואי או תרופות. ימימה הייתה נושאת תפילה ומבקשת ממזכירתה להעלות אליה קבוצות של אנשים לריפוי על פי המיון שהיא עשתה באותו רגע.
ביום של ריפוי לא ניתן היה לדבר אתה בוודאי לא לראותה.
ביום זה היא הייתה מאוד גבוהה מבחינה רוחנית ומאוד מדויקת ולא היה מקום לפטפוטים מיותרים, או לשאלות מיותרות. היא ראתה והבינה את כל מה שצריך, וכל מה שביקשה היה שקט כדי שתוכל לשאת את התפילה המדויקת ולהוריד אור של ריפוי לקבוצת האנשים, כל אחד על פי צרכיו האישיים והבעיה שלשמה הגיע.
ביתר ימות השבוע באותו אופן פלאי, לימדה ימימה קבוצות גדולות של תלמידים. הלימוד נקרא "חשיבה הכרתית". ושוב, לא היו ספרים ולא היו מחברות מהן קראה את החומר. היא ביקשה שנהייה מספיק רגועים וברגש טוב ולא סוער על מנת שחומר הלימוד ירד אלינו דרכה.
ואכן, ברגע שנעשינו שקטים, יכולנו לשמוע את קולה רם וצלול שביקש מאיתנו: "פתחו מחברות ותרשמו". ומרגע זה ואילך החלה ימימה להכתיב לנו את "חלק" הלימוד שהגיע במיוחד עבור קבוצת הלומדים או הלומדות בכתה. הכתה שקטה. הריכוז גבוה. לא שואלים שאלות באמצע ההכתבה. סופגים את המילים והמשפטים לקרבנו, קרובים מאוד לחומר המועבר מתוך רצון להבין אותו ולזהות איפה הוא פוגש אותנו. את מה שמתרחש בחיינו ביום יום. החומר מתאר התנהלות רגילה דרך העומס ואת התוצאות של התנהלות זו, לצד זה הוא מתאר את המהות הטובה הקיימת בנו ושאיננו מכירים אותה מספיק, אבל דרך הלימוד היא הולכת ומתגלה לפנינו, והחומר מתווה דרך פעולה שמטרתה לעזור למי שרוצה, להשתחרר מהמיותר המפעיל אותו, ולהתחיל תהליך של בניה שמחזיר לאדם את כוחו שנמצא אבל אינו נגיש לו. לומדים מהו הכוח האמיתי ומהו הכוח האשלייתי. החומר מעורר בנו את הרצון להשתחרר מחולשות ולחזק את כוחם של החלקים הקיימים בנו, כגון: מחשבה טובה מופרדת מהעומס האישי, לב טוב לעומת הלב שנפגע, כוחות נפש שיעזרו לנו לעמוד מול מצבי החיים, וכן הלאה: ההבנה, הקשב, הדיבור.
אלפים רבים של תלמידים מעידים על השינוי המבורך שחל בחייהם בעקבות הלימוד ומברכים על כך מידי יום.
השינוי המיוחד קורה בעזרת חלקי הלימוד וכמובן הכוח הטמון במילים. על כך מסבירה ימימה במילותיה:
"המילים שלי לא יכולה לשנות. זו שפה שהיא מורכבת, מבנה שורשי שנותן יציבות, שחרור, אחדות פנימית – אי אפשר בשפה הרגילה.
זה לא שייך לידיעות או לשיפור, אלא לרוחניות הבונה. השפה לא נבחרה על ידי, היא מאוד מורכבת, אבל אין חלק מורכב שאינו מקבל פשט".
את משנתה של ימימה מלמדים היום בכול רחבי הארץ וכן במוסדות להשכלה גבוהה כגון אוניברסיטת בר-אילן ובקורסים של צוותי רפואה כחלק מהכנה ללידה.
לסיכום, מה הייתה שליחותה של ימימה אביטל ז"ל ומהו הרעיון שעומד בבסיס הלימוד ?
אקדים ואומר שזה לא לימוד רגיל אלא לימוד לחיים. דרך הלימוד אנו מקבלים הבנות רוחניות קיומיות שעוזרות לנו להבחין בין עיקר לטפל בחיים. לדעת לתת משקלים נכונים לאירועים שקורים. כשלומדים מגלים עד כמה אירועי העבר מהילדות האישית שלנו יצרו "רישומים בנפש" שיצרו תבניות חשיבה, תגובה והרגשה.
בא הלימוד ואומר: אין צורך לסחוב את זה חיים שלמים.
יש אפשרות לשחרר את הרישומים ולהגיע לשחרור ויצירת מרחב קיום נקי ורחב יותר. אנרגיה ועוגמת נפש שהלכה על התנהלות וקיום דרך העומס האישי (מתחים, דאגות, פחדים, כעסים, הסתגרויות וכו'), יכולה להתפנות לשמחת חיים, ליצירתיות, להגשמה עצמית, לקשרים טובים עם עצמי והסביבה ולהנאה מהחיים!
הלימוד של ימימה זה ניקיון. לנקות את הנפש ממשקעי העבר ולאפשר לה להיות באיזונה ובכוחה. ואז נראה את כוחה ויופייה של הנפש.
כי גם זאת אמרה ימימה:
"אי אפשר לשכנע את השכל שכנועים. הוא צריך הוכחות דרך התוצאות".
וכפי שהעיד שלמה ארצי בכתבתו:
ב-1989 קיבלתי מימימה אביטל מתנה גדולה, כי בלילה אחד תיקנה לי את הצחוק שהתקלקל לי בילדות, ועל כך אני מודה לה עד היום" (7ימים 18.5.12)