• אין נכות ברוחני

    אין נכות ברוחני

    ״אין נכות ברוחני״

    בגשמי יש קשיים ומכשולים שקשה ליישם אותם.

    אנחנו מערבבים את הגשמי עם הרוחני.

    נכון שחייבים להיות בגשמי וברוחני בו זמנית

    אבל ניתן לעשות הפרדה בין הקושי ברוחני ובין הקושי בגשמי

    בגשמי, לנסות לפתור את הקשיים ככל שניתן

    ברוחני זה סיפור אחר, שם אין זמן ואין נכות!

    כלומר: הכל אפשרי

    מה שכן צריך ? צריך פתיחות! שם אפשר לגדול ולהמשיך לגדול ולצמוח, אין מגבלה.

    שם אף אחד לא מסתכל עליי, לא בודק אותי, לא נותן לי ציונים, לא מבקר אותי.

    שם הכל שלי, כלומר: נטעתי תבואה! הבשילה! שלי!

    יש בשפע, זה לא נגמר, או מתכלה, או מבוזבז,

    שם זה עולם שלם ומושלם.

    ליישם: ״ פתיחות לגדילתה של ההכרה״

    עברתי חוויה מטלטלת, שנים אני מתמודדת עם אירוע שאני לא יכולה להכיל אותו.

    אמרתי לא עוד, את לא זזה עד שאת מבינה ומכילה אותו.

    ישבתי עם עצמי, איך שנגעתי התחילו הדפיקות לב המואצות, אני תמיד נבהלת ומעיפה את זה.

    הפעם שמחתי, הבנתי שאני על זה, שזה נוגע בדיוק בדבר.

    זה מה שרצית? נכון? אז תמשיכי , אל תפחדי.

    ערה לעצמי, ערה למה שקורה בגוף , ערה למלחמה הפנימית, המשכתי.

    כל החלקים היו בהתעוררות מוגזמת, המשכתי!

    הסכמתי לראות למרות שלא היה לי נח

    ואז ראיתי, ראיתי את עצמי ואת מה שקורה לי מול המתרחש הזה.

    ראיתי את המתרחש הזה קורה לי בעוד מקרים אחרים

    כלומר: זה מנהל אותי מול דברים אחרים.

    פשוט הכל התחבר, כמו סרט שחולף מולי.

    הרגשתי את החוויה, היא טלטלה אותי, זה היה כמו מפץ של אור, הגוף שלי הטלטל בעוצמה

    שהרגשתי שאני צריכה לנוח.

    נשמתי התנשפתי, כל החלקים היו בהתרוממות, גדלתי בבת אחת!

    זו הייתה חוויה נפלאההההה

  • מימד מתפשט

    מימד מתפשט

     

               אני יודעת שרוב הזמן אני מספרת לעצמי סיפורים, ואני עושה לעצמי סרטים, אבל אני לא מצליחה להבין באיזה חסימה אני נמצאת.

    איך אוכל לפתור את הסוגיה?

    אחרי שקצת הרשתי לעצמי להיות הכרתית, ראיתי הרבה פחד, נזכרתי במה שאילן אמר, אני פשוט עושה חומה ביני לבין המתרחש, ואז הכל נמצא בפנים.

    הפחד, התסכול, החוסר הערכה  ועוד…..

    אבל זה לא מטופל כי החומה לא נותנת גישה.

    אז אם הבנתי את המימדים נכון, עכשיו הרגע כשאני הכרתית, הפחד נעלם, התסכול נעלם, שמחה מתפשטת כי יש לה מקום, והיא תופסת את המקום של הפחד והתסכול.

    כלומר: מימד חוזר לכוחו מתפשט, ובכך מוציא את מה שהיה בתוכו (את העומס) ומחליף אותו בשמחה לצורך העניין.

    תודה אילן יקר.

  • יש ניגודים ויש הלימוד

    יש ניגודים ויש הלימוד

    יש ניגודים ויש הלימוד

    יש עומס, ויש מהות, לא להתבלבל בינהם.

    אני מרגישה שלפעמים אני לוקחת את המהות ומלבישה עליה קצת עומס, ובהרגשה שלי

    אני מהותית.

    כאילו קצת עומס זה לא נורא

    ולכן לפעמים אני מדברת מילים מהותיות ובתוכי אני מרגישה את אי ההסכמה.

    אבל לא ידעתי לאן לשייך את זה, ולכן נשארתי עם זה, והאמת שלי לא הייתה נקייה לגמרי.

    זה כאילו להשלים עם זה שקצת עומס זה לא נורא, כי השאר מהותי

    אז זהו שזה כן נורא, הערבוב הזה של עומס ומהות

    זה כמו שאני אקח פרי עסיסי, ואשים עליו טיפה עובש, ממש טיפה, לא יעבור זמן רב עד שהטיפה הזאת

    תשתלט על הפרי כולו.

    אז אפילו אם יש הרבה מהות וקצת עומס, העומס משתלט ואז נוצרת סתירה.

    לכן בהבנה להבחין בניגודים, לזהות אותם זה כבר חצי דרך

    איך עושים את זה?

    חושבים חשיבה הכרתית,  בנוכחות ובמלאות אפשר  להבחין ולראות אם אני בעומס או במהות.

    ואז יש לי בחירה, בחירה האם להישאר בעומס או האם לחזור למהות שבי הקיימת המקיימת.

    בנוכחות יש ראיה , ראיה וזיהוי של כל החלקים, אפשר לראות את ההתנגדות בין לב- מחשבה- רגש.

    ואז הבחירה בידי

    לא דייקת? ״ קומי ״ תעברי לזמן דיוק ותתקני

    כל יום הוא יום חדש בכל יום יש הזדמנויות חדשות להפוך את הלא טוב לטוב

    אני בוחרת בכל יום בכל שעה האם לדייק ולהישאר בשמחה, או לתת לעומס את השרביט שיעשה

    בי כרצונו

    כי זה לא רצוני המהותי להישאר בעומס, זה למעשה וויתור, וויתור על עצמי, על קיומי

    יש לי יום שלם לעצמי לשמוח ולשמח, להיות מאושרת

    ואני בוחרת להיות בטוב, להיות בשמחה יום כן ויום כן, היום בוודאי שכן!!!!