במה ראוי לי לחזור בתשובה השנה (הפרות שאני מצטערת עליהן):

סגירות-לא נותנת לאנשים/לדברים להיכנס. צריכה ללמוד להגיד כן! במקום להדוף.

חוסר עשיה-יודעת מה לעשות ולא עושה או לא עושה מספיק.

מזיקה לעצמי ופוגעת בעצמי-יודעת מה טוב לי ולא עושה,עושה דברים שיודעת שמזיקים לי.חסרת אמונה בעצמי.

אי בחירה וחוסר נאמנות לבחירה (הספק משתלט!)

לא שמה מספיק דגש על הכנסת אנרגיה

דרמה-הכל מסובך ,הכל קשה והכל צריך להיות מושלם (שחור-לבן) ואז יש הימנעות.

נושא עליו רוצה לעבוד בשנה הבאה:פשטות-בלי דרמה,הדרמה תוקעת אותי.פשוט לעשות,לא להסתבך,לא לחפש תחכום ומורכבות והמושלמות,פשוט לעשות.פשטות ונינוחות.

מדוע זה זמנה של הבחירה הנ״ל-הדרמה תוקעת אותי! לא רואה אפשרויות,הכל קשה ומייאש. ואז גם זולגת אנרגיה.

איך מתחילים?-להיות פעילה לגבי דברים,לעשות אפילו משהו קטן ולא משמעותי.להתחיל…צעדים קטנים.יש לי קול בראש שאומר:זה קטן,לא משמעותי,לא יישנה כלום,לא יעזור. להגיד לקול הזה:tnx for sharing,אין לי זמן לזה עכשיו.  התקדמות ולא מושלמות!

״אין המידות נבנות.אין מידתה נבנית ואז יש מקום שחוזר על עצמו כאוחזת דרך אחיזה חזקה נשנית כל יום״.

מידה היא פתיחת ראיה והבנה.

מידות נבנות-ראיה נקיה,ללא אחיזה בקליפת ההסברים שתביא להבנה שתרחיב לי את מרחב המהות.על מנת שאנהג אחרת עליי לפתוח ראייה ולבנות הבנות שתבאנה אותי למקום יציב,מקום בנוי שיעמוד כחומה מול האחיזה שלי בעומס,אחיזה בהפרות שמלווה בהסברים מדהימים.ההסברים המפוארים חוסמים את בניית המידות.

לדוגמא,אחיזה בהפרה של תלות בחיצוני.שנים נאחזתי בהפרה שגרמה לי לתקיעות וכילתה את אנרגיית החיים שלי.רציתי להיות נאהבת,מוערכת ושייכת.הדרך שלי להשיג זאת הייתה ביטול עצמי ונתינה אינסופית לזולת,נסיון לרצות את כולם.  היו לי הסברים טובים:פרפקציוניסטית,משקיענית,שחקנית נשמה וכו׳.זה גם הצליח לי,אך עם הזמן גיליתי שזה בור בלי תחתית שמכלה את כוחותיי ומרחיק אותי מעצמי,מהמהות שלי,מהניצוץ שלי.

חושבת שההבנה היישומית היא פשוט לקרוא להפרה בשם,לשים אותה באומץ על השולחן.הייתה לי תלות ואפילו התמכרות לחיצוני.  גם כיום נופלת לבור,אך ברגע שקוראת להפרה בשם ורואה אותה יש שבירה של ה loop.

הייתה לי פגישת עבודה שמטרתה לבחון אפשרות שאשתלב ביחידה מסויימת בתפקיד זה או אחר.התכוננתי היטב לפגישה מתוך כוונה לתת הרבה ערך מקצועי וחשיבה.ציפיתי שתקשיב בעניין,שתבין את הערך שאני מסוגלת לתת ושתיתן הצהרת כוונות חיובית ואולי אפילו מתווה להמשך.

לא ממש קרה כפי שציפיתי-חשתי מאוכזבת,פגועה ואף כעוסה.נפלתי לעומס מאד מהר.מחשבתית-חשבתי שזה לא פייר,מגיע לי אחרת.רגשית-הרגשתי כעס ופגיעות.פיזית-חשתי חום בגוף ולחץ.אמונית-מזהה אמונה שהכל הולך לי קשה.

האוטומט שלי היה להיפגע ולהתכנס בתוך עצמי.מבינה שזה לא הדיוק שלי,זה לא המקום הנכון לי,בוודאי שזה לא מקום נושא שמחה.מזהה שרוצה להיות במקום הנפגע ולא לעשות כלום ע״מ לא להתמודד,להישאר באזור הנוחות.אך זה לא מדוייק לי.הדיוק הוא:1.לעשות ולטפל בזה.2.לשים את עצמי בנעליי הצד השני ולהבין שבנקודת הזמן הנוכחית מצאה לנכון להשאיר הכל פתוח (כנראה שגם אני הייתי נוהגת כך). הרמתי 2 טלפונים ועשיתי מה שחשבתי שנכון לי לעשות.הרגשתי טוב יותר,שעשיתי מה שנכון לי,לא תחושה של שמחה אבל תחושה טובה.

דוגמא:

חבר ביקש להיפגש עמי.במקום להיות נאמנה לעצמי ולדייק בדיבור,שלא מתאים לי,תרצתי תירוצים,לא אמרתי אמת,התחמקתי.

מזהה שבבסיס אי הדיוק שלי עומד פחד-פחד להיות מי שאני,פחד מלא להשתייך,פחד שלא יאהבו אותי,פחד להראות חלשה,פחד שלא יעריכו אותי,פחד לפגוע/להיפגע.מבינה שכאשר אני פועלת מתוך פחד אינני מדייקת בדיבור ואינני נאמנה לעצמי.מזהה את המחיר של חוסר נאמנות לעצמי,כאילו נותנת לעצמי אגרוף בבטן,משלמת באנרגיית חיים.משחק דורש הרבה אנרגיה.

מתחברת למשפט משיר ששמעתי ״כמה את יפה כשהאמת היא מלבושך״-זה בדיוק מצפן היופי/כיעור.

הבנה יישומית:לחשוב ולדמיין את ההשפעה על כל מימדי הנפש,מי אהיה ואיך ארגיש כאשר אני נאמנה לעצמי ולא מונעת מפחד.

יישמתי זאת בשיחה לגבי הצעת עבודה:הייתי מדוייקת לגבי מה שמפחיד/מרתיע אותי מבלי לחשוב איך זה נראה ואיך אני נתפסת.  כמה נעים ומשחרר להיות עצמי!